הגישה הנרטיבית

השורשים שלי נטועים ברעיונות הנרטיביים: שיתופיות, דבור בגובה העיניים, אמונה באנרגיית החיים ובכוחות הרפוי וההתחדשות הטמונים בכל אדם.

 

הטיפול הנרטיבי הוא שיטה טיפולית פוסט-מודרנית שפותחה ע”י מייקל ווייט מאוסטרליה ודיווד אפסטון מניו זילנד. גישה זו מניחה שהאדם מבנה את מציאות חייו מתוך הסיפור שהוא מספר לעצמו על האירועים והמשמעות שהוא נותן להם. חייו ויחסיו עם הסביבה מעוצבים בהתאם לכך.

 

על פי גישה זו, הידע על חייו של האדם, על הסיפורים שהוא מספר לעצמו ועל אלו שעשויים להתפתח – מצוי אצל המטופל. המטפל אינו מגיע מעמדת המאבחן שבידיו הכלים והפתרונות. תפקידו לסייע לפונה לחפש בתוך חוויותיו והתנסויותיו ‘סיפורים אלטרנטיביים’ – פרשנויות ומשמעויות חדשות שיאפשרו לו לבחון מחדש את חייו ומתוכם לפעול אחרת.

 

אחת המטרות המרכזיות של גישה זו היא להביא את האדם ממצב בו הוא חש חסר אונים, חסר תקווה, נעדר בעלות על חייו וקורבן, לכדי תחושה של מסוגלות ומרחב בחירה גדול יותר. אנחנו מייצרים ביטוי ומימוש למטרה זו גם באמצעות אופי השיחה המתקיימת בטפול. אני כמטפלת בוחרת שאלות מהסוג הזה: האם שאלות מסוימות נוחות לו? האם הגדרה מסוימת מקובלת עליו? מה במה שאני עושה הוא לשביעות רצונו ומה לא? וכדומה. ניהול השיחה בדרך זו מאפשר חלוקה של הסמכות באופן שיתופי יותר מהמקובל בטיפולים רגילים.

 

את הגישה הנרטיבית למדתי אצל ישי שליף ורחל פארן, וכן מדמויות מרכזיות מהקהילה הנרטיבית בעולם: מייקל ווייט מאוסטרליה, דויד אפסטון מניו זילנד, ג’ון וינסלנד מניו זילנד, ג’יל פרידמן וג’ין קומבס משיקגו, וולטר ברה ממניאפוליס ונוספים. משנת 2009 אני שותפה למרכז קס”ם לטיפול, הדרכה, הנחייה והוראה נרטיביים בישראל.

 

נגישות